חומות של תקווה - סחר בסם

ניר הורנשטיין, בן לרופא ומנהלת בית ספר, לוחם מצטיין שזכה בצל”ש על חילוץ גופת חבר תחת אש, השתחרר מהצבא ומכר קצת חשיש לבני טובים בצפון תל אביב. מפקדיו וחיילים מהפלוגה העידו על יכולותיו המופלאות, והאמא השכולה ביקשה להתחשב, אבל בפרקליטות מחוז תל אביב לא התרגשו, גם לא השופט בני שגיא שדן אותו ל-15 חודשי מאסר

יולי 2006. בעת פעילות מבצעית בשכם, אשר נועדה לסכל פיגוע בעיר נתניה וכלל ביצוע מעצר, הופעל מטען רב עוצמה לעבר צוות יחידה קרבית של צה”ל. מרבית הצוות נפגע. ניר הורנשטיין, לוחם מצטיין, היה זה שחילץ תחת אש את חבריו לצוות, והגדיל לעשות כאשר איתר את גופת חברו, אושר דמרי ז”ל, וחילץ אותה תחת אש. הורנשטיין קיבל על המבצע ציון לשבח, ובעיני רבים הפך לגיבור.

יולי 2012. את הכסף עבור רכישת החשיש מניר הורנשטיין השאירה ת”ק (השם המלא שמור בפוסטה) בתיבת הדואר שלו, בעוד שהוא השאיר לה את הסם בארון החשמל אשר סמוך לדירתו, בשדרות נורדאו בתל אביב. כך קרה בשלוש הזדמנויות שונות, ובחמישה מקרים נוספים מול לקוחות אחרים. ברוב המקרים העסקאות בין סוחר הסמים לבין לקוחותיו סוכמו בהודעות טקסט סלולריות. בחיפוש בביתו נתפסו חמש אריזות חשיש, מאזניים אלקטרוניים, והרוכשים מסרו עדויות על תחנת סמים משגשגת אותה ניהל הלוחם לשעבר בביתו. כתב האישום הוגש לבית משפט שלום בתל אביב.

דצמבר 2012. בפני השופט בני שגיא דילמה לא פשוטה: מצד אחד, הנאשם שכבר הוכרז כסוחר סמים והורשע בשישה אישומים של סחר בסם מסוכן. מצד שני, גיבור צה”ל שחילץ את גופת חברו הטוב תחת אש, ואף זכה על כך לצל”ש. “הדילמה העומדת לפתחו של בית המשפט בתיק זה היא דילמה לא פשוטה”, הגדיר זאת השופט, והדיון בטיעונים לעונש הפך במה קטנה לסיפור אנושי גדול. חודש בדיוק לאחר מתן גזר הדין - הנה סיפורו של ניר הורנשטיין.

הורנשטיין, בן 28, רווק, הצעיר מבין שלושה ילדים. בן טובים אמיתי, אביו רופא משפחה, אמו עבדה עשרות שנים כמנהלת בית ספר. אמנם הוא לא היה הילד הכי רגוע בעולם, ובגיל 15 כבר התחיל לעשן סיגריות, אבל את לימודיו סיים בהצלחה ואף השיג תעודת בגרות מלאה.

השירות הצבאי שלו בכלל היה סיפור הצלחה, אבל מלא בסיפורים טראגיים. לאחר שחרורו קיבל הורנשטיין הצעות עבודה בתחום הביטחון, אולם תחושת הריקנות והיעדר הסיפוק הובילו אותו למה שמכנים “חיפוש עצמי”. הוא טס לארצות הברית, שהה שם שלוש שנים ועבד בעבודות שונות. עם חזרתו ארצה נרשם בלחץ הוריו ללימודים אקדמאיים, אותם נטש כעבור שלושה חודשים. מאז ועד מעצרו, במשך כשנתיים, עבד כברמן ומלצר. בתווך עוד הספיק לקבל הודעה על התאבדותו של חבר ילדות.

הורנשטיין עצמו סיפר במהלך ההליך המשפטי כי פגש לראשונה את עולם הסמים כבר בגיל 17. אז הוא הכיר לראשונה את הגראס, על רקע חברתי שהוא התנתק ממנו עם גיוסו לצה”ל. לאחר ששב ארצה מהרפתקאות ארצות הברית, הוא החל לצרוך סמים באופן אינטנסיבי, “כשהסם מהווה עבורו מקור לפורקן ולרגיעה מלחצים לגבי עתידו המקצועי”, כהגדרת קצינת המבחן, “הנאשם פעל מתוך סיפוק צרכיו האישיים, נמנע מבדיקה עצמית, וכן לא היה ער לחלקים הבעייתיים והעבריינים שבהתנהגותו”. לבסוף המליצה קצינת המבחן לשלב את הורנשטיין בטיפול ש”יאפשר לו לעבד את רגשותיו ולבדוק חלופות התנהגותיות מותאמות ללא הסמים”.

הורנשטיין הפתיע את כולם בהקשר זה, כאשר הודיע לבית המשפט כי הוא מודע לחומרת מעשיו ומעוניין לרצות את עונשו באופן מיידי, ולהתחיל בטיפול לאחר ריצוי העונש.

רשימת עדי האופי כללה את האם המודאגת, עובד סוציאלי ממרכז “התחלה חדשה” העוסק בטיפול ואבחון עבריינים, וגם ראיות שונות העוסקות בשירותו הצבאי של הנאשם. העובד הסוציאלי, דני גולד, העיד כי סוגיית השירות הצבאי תפסה נפח משמעותי בחייו של הלוחם גם לאחר שחרורו מהשירות.

בעדותו הציג העו”ס את מהלך שירותו הצבאי של הורנשטיין. הוא סיפר על אירוע היתקלות עם מחבלים, במהלכו נהרג אחד המחבלים ושניים אחרים נלכדו, וציין כי הורנשטיין קודם אז לתפקיד רב סמל פלוגתי למרות שלא היה איש קבע, והפך לחלק מהפורום המוביל של הפלוגה. גולד ציין כי במהלך פעילות מבצעית הסוף השירות איבד הורנשטיין את חברו הטוב.

“זו הייתה סיטואציה מביכה שלא הכינו אותי לקראתה”, סיפר הורנשטיין עצמו במשפט. “דאגתי לפסיכולוג לחיילים ופחות לעצמי. חודשים לפני השחרור לא היה זמן להתעמק בעניין, היו רגעים שהתמונות מהטראומה היו קופצות לכמה שניות”. הורנשטיין גם סיפר איך הפך מצרכן לספק הסמים: “החל להתפתח הביקוש על ידי חברים קרובים, ויצא מפרופורציות למימדים גדולים ממה שחשבתי”.

העובד הסוציאלי גולד סיפר בעדותו כי למרות השיפור במצבו הכלכלי של הורנשטיין, הוא חש כי הוא פועל בניגוד לעקרונות עליהם גדל: השירות הצבאי היווה עבורו חוויה מתקנת, שם הוא הרגיש מוערך, שייך ומועיל. כישרונותיו ביחסי אנוש וכמנהיג סייעו לו להגיע למעמד מיוחד ביחידה הקרבית, והמסגרת הצבאית סייעה לו על ידי גבולותיה הברורים”.

גולד אף אמר כי לדעתו הורנשטיין הוא קורבן של פוסט טראומה: “מן ההמלצות שקיבל ממפקדיו ומתעודת השחרור עולה כי נתפס כבעל כושר מנהיגות, רציני, בעל משמעת עצמית, בעל כושר ארגון וניהול, בעל כושר עבודה עם קהל והיווה דוגמא אישית לזולת. לא מן הנמנע כי ברקע ליכולת שהפגין לתפקד במצבי לחץ וטראומה, עמדו מנגנונים אשר סייעו לו בעת השירות אך הקשו עליו להתמודד עם הריקנות לאחר השחרור”.

גולד הגדיר את בעיית הסמים של הורנשטיין כמינורית, והוסיף כי הבעיה האמיתית הינה הצורך שלו בריגושים, אותם השיג באמצעות הסמים. העובד הסוציאלי המליץ לשלב את גולד בטיפול במרכז “התחלה חדשה”.

אמו של הורנשטיין עלתה על דוכן העדים ותיארה בהתרגשות את הידיעה על ההסתבכות בפלילים, ש”נפלה על המשפחה הנורמטיבית כרעם ביום בהיר”. היא ציינה כי המשפחה מעוניינת להירתם על מנת לסייע בשיקום של בנם.