הנאשם המרכזי בפרשה התקדימית "בננה" סיים את התיק במאסר על תנאי

הרשעה פלילית ו-100 אלף שקל קנס – הושג הסדר טיעון בתיק של פרסום מודעות שירותי מין בניגוד להוראות חוק חדש האוסר לפרסם שירותי זנות בישראל * תמלילי החקירה חושפים כמה הרוויח הבעלים מפרסום שירותים של זונות וקוקסינלים בתל אביב, אך הם לא מסבירים מדוע נכללה בכתב האישום רק מפרסמת אחת בלבד מבין מאות המפרסמים?

כתב אישום על פרסום אלפי מודעות זנות ושירותי ליווי - ראשון מסוגו מאז אישור החוק האוסר לחלוטין פרסום שירותי זנות - עומד להסתיים בהסדר טיעון שגובש לאחרונה ויוצג לבית משפט השלום בתל אביב.

תיק החקירה, שכולל כ-100 עדויות של מעורבים מכל הסוגים – מוציאים לאור, סוכני פרסום, סוכנת משרד לנערות ליווי, נערות ליווי, לקוחות, ואפילו גורמים טכנים כמו עובדי דפוס ומפתחי אתרים - נחקר על ידי מחלק המוסר המיתולוגי של ימ"ר תל אביב. אחרי שכתב האישום הוגש, ועוד לפני תחילת שלב ניהול ההוכחות במשפט, התכנסו הצדדים להסכמות של הרשעות פליליות על בסיס קנסות כספיים ומאסר על תנאי.

ההיסטוריה של הזנות

ב-2004 ניתן פסק דין תקדימי בתחום פרסום שירותי מין, שלוש החברות המוציאות לאור של העיתונים הגדולים: רשת שוקן ("הארץ"), "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" נקנסו ב-125 אלף שקל כל אחת, ומנכ"לי העיתונים נשפטו לעונשים של שירות למען הציבור (של"צ) ללא הרשעה. באותה תקופה החוק לא אסר עדיין פרסום מודעות זנות, אלא איפשר את פרסומן בתנאי שיופצו בנפרד ובאופן סלקטיבי ("יימסרו לאדם רק על פי בקשתו", לפי החוק דאז), כלומר לא מעל דפי העיתונים הגדולים.

בהמשך, בשורת תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד המו"לים הגדולים, נטען כי פרסום המודעות לא נפסק – אלא רק הועבר לרשתות המקומונים שלהן. ב-2011 הוציא המחוקק אל מחוץ לחוק לחלוטין פרסום של שירותי ליווי בכל צורה שהיא, כולל לכאורה מעל גבי "עיתוני סקס" המיועדים לעניין. החוק במתכונתו הגורפת נכנס לתוקף אולם תעשיית הפרסום סביב שירותי המין רק החליפה ידיים, והכניסה למגרש דמויות חדשות שלא נרתעו מהכללים החדשים. אחד הבולטים שבהם היה יוסי גלעדי (51), המוציא לאור של עיתון הסקס הנפוץ בישראל, "בננה", והבעלים של אתר הסקס "Banana" ועוד אתרים המפרסמים שירותי ליווי. יזם אחר הוא שרון דגני (41), הבעלים של אתרי sexadir, seximo, sexforfree, lips.

על פי כתב האישום שהוגש נגד גלעדי ודגני אשתקד, שניהם רכשו פלטפורמות לפרסום מודעות סקס ב-2011, "בהזדמנות", לאחר שהבעלים הקודמים מכרו אותן עקב החוק החדש. גלעדי רכש את העיתון והאתר "בננה" מחברת פרסום בשם "כריזמה", מרחוב נורדאו בתל אביב, שאחד מבעליה היה דוד חבה, בעל חנות לאביזרי מין. דגני רכש את "סקס אדיר" ועוד אתרים מאיציק כהן, שהועמד לדין על הפצת כדורי ויאגרה מזויפים ונידון לשנתיים מאסר (כהן רכש בעצמו את האתרים מדודו דגמי).

הקומבינה של הזנות

גלעדי ודגני, נטען, שיתפו פעולה ביניהם בפרסום המודעות, כך שכל מודעה שנמסרה לעיתון "בננה" הופיעה גם באתר "סקס אדיר" ולהפך. מלבד זאת, התובעת, עו"ד שירי פרל מפרקליטות מחוז תל אביב, ציטטה בכתב האישום גם כמה דוגמאות לניסוחים המתחמקים של הפרסום בעיתון "בננה" אשר נועדו לעקוף את הציווי של החוק החדש.

"קוקסינלית בת 26, צ'כית פסנתרנית, נותנת שיעורים פרטיים בביתה בתל אביב ומעוניינת להכיר גברים לבילויים - ללא מין". "גילי דוגמנית-על ברמה גבוהה למופע מטריף וסוחף במקום מפואר - ללא מין". "סקסית בלונדינית בתל אביב מחפשת להכיר גבר למפגשים, מטרת הקשר תמיכה - ללא מין". "בחורה צברית ישראלית מרוקאית בת 28 בצפון תל אביב יפהפיה שופעת וסקסית מעוניינת להכיר אותך למפגשים ובילויים משותפים".

גלעדי מסר בחקירותיו בימ"ר תל אביב כי שילם עבור רכישת "בננה" 300 אלף שקל בתשלומים של 25 אלף שקל לחודש, ובתמורה קיבל את מאגר הלקוחות המפרסמים בעיתון: "אני הבעלים של עיתון בננה ממרץ 2011", הצהיר, "קניתי אותו מהבעלים הקודמים שמכרו אותו בגלל כניסת החוק האוסר פרסום מודעות זנות".

גלעדי פירט בעדותו גם את מחירי המודעות בעיתון. "מודעת כפולה בעמודים 2-3 זה 3,000 שקל. מודעת עמוד 2,000 שקל. מודעת חצי בעמוד פנימי – 600 שקל. רבע עמוד – 400 שקל. מודעה קטנה של הומואים 200 שקל".

כאשר החוקר ביקש לראות ספרי קבלות השיב גלעדי, "אין כאלה, הייתי מקבל את הכסף מהמפרסמים במזומן באמצעות שליחים".

חוקר: יש בעיתון 80 עמודים. זאת אומרת שכל גליון מכניס לך 100 אלף שקל.

"הלוואי. יש פה הרבה מודעות חינם. יש לי הוצאות דפוס של 40 אלף שקל עבור הדפסת 40 אלף גליונות בחודש ועוד 20 אלף הוצאות חלוקה וגרפיקה. נשאר לי כ-25 אלף שקל רווח".

חוקר: למה לא פתחת תיק ברשויות המס על העסק החדש?

"רציתי... אבל אמרו לי שאני לא יכול כי העיתון לא חוקי. בהתחלה שכרתי משרדים, לאחר מספר חודשים כשהבנתי שהעיתון מהווה מטרה משטרתית – אף על פי שזה לא מוצדק לדעתי – סגרתי את המשרד".

גלעדי התייחס בעדות גם לניסוחים המפותלים שנכללו בכתב האישום: "אני שיניתי את העיתון, הוצאתי ממנו את כל תמונות העירום ורשמתי בכל מודעה 'ללא מין', כדי שיעמוד בסטנדרטים של החוק החדש".

חוקר: אם לא פירסמת שירותי זנות, באיזה עסקים מדובר?

"הכרויות וחשפניות".

חוקר: מה זאת אומרת הכרויות, אני רואה מודעות עם בחורות עירומות כמעט לגמרי ומספרי טלפון.

"מבחינתי, אני לא רציתי לעבור על שום חוק. כתבתי מילים שמותרות בחוק. לא מתפקידי לבדוק מה הבחורה עושה או לא עושה. בשביל זה יש מחלק מוסר".

החוקר, רס"ר ציון שבו ממחלק המוסר, ביקש להבין מדוע במחלקת המודעות השיבו בתגובה לפנייה של שוטרת סמויה אשר ביקשה לפרסם שירותי מין, כי "את המילה סקס לא רושמים, אבל נמצא את הנוסח המתאים".

גלעדי השיב, "אמיתי? זה בכלל לא מעניין אותי... בשום הודעה לא הוצעו שירותי מין... המצב בארץ הוא שהזנות חוקית אבל הפרסום אסור. זה לא הגיוני המצב הזה. מודעות כאלה יהיו גם 200 שנה אחרינו".

במסגרת הסדר הטיעון סוכם כי דגני ישלם קנס של 85 אלף שקל ומאסר על תנאי. ההרשעה של גלעדי כוללת תיק נוסף שהוגש נגדו בנצרת על פרסום מודעות זנות, והוא ישלם קנס של 100 אלף שקל בשני תשלומים, ויישפט למאסר על תנאי. פרקליטיו, עורכי הדין יניב פרץ ואיתן כבריאן, מסרו בתגובה: "אנו מרוצים מאוד מהתוצאה אליה הגענו לאחר מאבק עיקש, חרף הנסיון ליצור 'תיק דגל' בפרשה תקדימית וחמורה ביותר. הצלחנו לשכנע את הפרקליטות שמדובר בתיק עם קשיים ראייתיים של ממש ובעיות משפטיות מובהקות".

במסגרת הפשרה הועמדו לדין עוד שלושה נאשמים שעדיין לא הגיעו להסדר: סבטלנה קרסנוב (41), מנהלת "דירת ליווי" ברחוב אבן גבירול בתל אביב. ערן שחר, סוכן מכירות של מודעות שטח באתרי הסקס, ואמיר סולן, בעל בית דפוס בפתח תקוה בו הודפס "בננה", שניהם נאשמים בסיוע לפרסום שירותי זנות.

הסנגורית של סולן, עו"ד אורית חיון, מסרה כי מדובר באכיפה סלקטיבית: "הרחבת חוק איסור פרסום בדבר מתן שירותי זנות אינה משרתת את הציבור, מדובר בחוק ארכאי ובלתי אפשרי לאכיפה שגם לא נאכף עד היום. בתקופה בה שירותי זנות זמינים לכל באינטרנט, וכנגד תופעה זו לא נעשה דבר, לא ניתן לבוא דווקא לעיתונות המודפסת, זוהי אכיפה בררנית קלה ונוחה למערכת אכיפת החוק, בשל הקשיים באכיפת החוק מול אתרי אינטרנט.

"בית הדפוס, שבמשך שנים הדפיס את העיתון ללא עניין בתוכן, לא קיבל כל אזהרה במהלך 2011 בדבר הרחבת החוק. יתרה מכך, אף לאחר קבלת ייעוץ משפטי נמסר לבעלי הדפוס כי אין בהדפסה המותאמת (ללא תמונות עירום והצעת שירותי זנות) עבירה על החוק המורחב. מיד עם קבלת הודעה מהמשטרה כי ההדפסה נאסרה, הופסקה מיידית הדפסת העיתון. לנוכח טענות כבדות משקל אלו נערכים נסיונות גישור אך הם טרם הניבו תוצאות".

הזנות נגד סבטלנה

אחד הקשיים שאליהם רמזו הסניגורים בתיק הוא העובדה שמרבית המפרסמים לא נחקרו במשטרה, שביצעה חקירה מדגמית בלבד. סוגייה זו מביאה לשאלה נוספת, כיצד זה שמכל מאות ואלפי המפרסמים הועלתה בחכה רק מפרסמת אחת אשר הועמדה לדין – סבטלנה קרסנוב?

לפי כתב האישום, בין 2008 ל-2012 קרסנוב ניהלה בית בושת בבנין מגורים צנוע בצפון רחוב אבן גבירול בתל אביב, ולתקופה קצרה גם ברחוב שער ציון. לפי האישום, קרסנוב שכרה את הדירה וניהלה את הפעילות בה, העסיקה נשים ב"משמרות", ענתה לטלפונים של לקוחות וגבתה עבור שירותיה חצי מהכסף, 200-500 שקל, שהלקוחות שילמו תמורת בילוי של שעה עם הנשים במקום.

"נילי 500, אירופאית יפהפייה מארחת בדירתה הפרטית בצפון תל אביב לשעה קסומה של שכרון חושים לוהט והדדי, פרטי ודיסקרטי", זה היה נוסח המודעה שלפי הפרקליטות פרסמה קרסנוב באתר "סקס אדיר".

בחקירת במשטרה תיארה נטליה, אחת העובדות, את הבוסית קרסנוב: "לנה בחורה נמוכה, שיער ארוך חום בהיר, רזה, רוסיה, עיניים בהירות, בת 40 לערך, יפה". על השירות שניתן במקום הסבירה נטליה לחוקר הימ"ר כי "זה מסג' רגיל ובודי מסג'. הלקוח שוכב על הגב ואני רק עם תחתון עליי, מורחת את הגוף של הלקוח בשמן ומעסה לו את כל הגוף, ואנחנו משתכשכים ובסוף אני עושה לו ביד עד שהוא גומר".

החוקרים ערכו עימות בין ה"עובדת" נטליה לקרסנוב, הנאשמת, שתיהן אמהות חד הוריות. קרסנוב טענה כי היא שכרה את הדירה באבן גבירול ממשרד תיווך והשכירה אותה על בסיס יומי לבנות שפנו אליה "וביקשו עבודה". היא הכחישה את דברי "העובדת" על כך שהיא היתה האחראית אשר סגרה את המפגשים עם הלקוחות, אבל הודתה שהיא היתה שותפה עם הבנות בהכנסות – חצי חצי.

אחרי שהחוקר ויאצ'סלב רבייב ממחלק המוסר מנה בפניה את העבירות המיוחסות לה – החזקת מקום לזנות, סרסרות ופרסום שירותי זנות – אמרה קרסנוב שהיא מצטערת: "אני מבינה שעשיתי טעות, לא ידעתי שזה אסור. סך הכל רציתי לעזור לכולן".

הסניגור, עו"ד אורי קינן, טען בדיון מקדמי שנערך בבית המשפט כי עצם צירופה של קרסנוב לתיק מהווה אכיפה בררנית ואפליה, שכן מאות נותני שירותי זנות אחרים אשר פרסמו באתרים אלה לא הועמדו לדין. עו"ד קינן הדגיש כי העוול חמור יותר לאור העובדה שלנאשמת אין עבר פלילי.

המו"מ להסדר בעניינה עם הפרקליטות נמשך, ועו"ד קינן ביקש שלא להגיב לכתבה.

תגובת פרקליטות מחוז תל אביב: "מדובר בתיק משמעותי ראשון בו הוגשו כתבי אישום בגין פרסומי זנות מאז הרחבת החוק, אך מכיוון שנימוקי ההסדר ורכיבים נוספים שהוסכמו בו טרם הוצגו בפני בית המשפט לא נוכל לפרט מעבר לכך".

בעניין הטענות על אכיפה בררנית נמסר: "האכיפה בתחום עבירות הזנות והסחר בבני אדם מתבצעת בהתאם להנחיות פרקליט המדינה. לפי הנחיות אלו ועל פי הראיות בתיק, לא היה מקום להגשת כתב אישום נגד נשים בזנות שפרסמו את עצמן בלבד לכאורה. באשר לסבטלנה קרסוב, כמפורט בכתב האישום, מיוחסות לה גם עבירות של סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות".

הכתבה המלאה ב-פוסטה